מדע המידע החברתי: שימוש חכם באינטרנט בחברה רב־תרבותית – המקרה של ישראל

סיכום המאמר שנלמד במסגרת הקורס מבוא לניהול ולוגיסטיקה במנהל הציבורי.

הקדמה

חברות רב־תרבותיות מתמודדות עם אתגרים ייחודיים בניסיון להנחיל שימוש נבון בטכנולוגיית מידע. במדינות כמו ישראל, שבהן חיים יחד קבוצות אתניות, דתיות וחברתיות מגוונות, יש צורך בגישה יצירתית ורב־מערכתית המאפשרת הנגשת מידע לכל פרט בחברה. לשם כך מוצע להקים שירותי תיווך מידע שיתופעלו בידי מומחים שהוכשרו לתפקיד זה: "מדעני מידע חברתי". מטרת שירותים אלו היא לחשוף את הציבור בהדרגה לחשיבות שבשימוש אחראי במידע, ובכך לצמצם את הפער הדיגיטלי ולהעצים את אחריותו של הפרט.

האינטרנט והתפתחות היחיד: אפשרויות, בחירות ואחריות

האינטרנט מציע כלי תקשורת עולמי ואינטראקטיבי, שמאפשר גישה חופשית למידע בכמויות חסרות תקדים. שליטה בשימוש נכון באינטרנט דורשת שלוש מיומנויות בסיסיות: טכניקות שימוש, כישורי מידע וטכניקות חיפוש. עם זאת, האתגר המרכזי הוא העלאת המודעות הציבורית לחשיבות המידע ולהשפעתו האפשרית על איכות החיים של האדם.

האינטרנט מעניק לפרטים חופש לבחור ולהשתמש במידע המתאים לצרכיהם האישיים, אך רק אם הם יודעים כיצד להעריך מידע, להבין את עודפו ולזהות סוגיות אתיות כמו פרטיות וזכויות יוצרים. ללא הכשרה מתאימה, עלולה להיווצר "אליטה מידעית" שתנצל את האינטרנט להעצמת יתרונה, בעוד מרבית האוכלוסייה תישאר מנותקת מהיתרונות הגלומים בו.

האינטרנט מסמן מעבר ממערכת היררכית של שליטה במידע בידי מומחים, לחברה שבה הפרט יכול לבחור מידע בעצמו. עם זאת, היכולת לבחור ולהעריך מידע מחייבת הבנה ומיומנות, אחרת השחרור מהתלות במתווכים עלול להפוך למלכודת של בלבול והצפה.

שימוש נבון באינטרנט בחברה רב־תרבותית: המקרה של ישראל

הטמעת השימוש באינטרנט בחברה רב־תרבותית מתמודדת עם שאלות של גישה, חינוך ותרבות. החברה בישראל מורכבת ממגוון קבוצות אתניות ודתיות, כולל יהודים ממוצאים שונים, ערבים, נוצרים, מוסלמים, עובדים זרים ודוברי שפות רבות. לחלק מהקבוצות הללו יש נורמות תרבותיות ודתיות שמגבילות את הגישה לאינטרנט או את השימוש בו.

שתי שיטות מרכזיות ננקטות להטמעת טכנולוגיות חדשות: חשיפה הדרגתית ולא־מתוכננת דרך השוק החופשי, או תוכניות חינוכיות מסודרות. שתי הגישות סובלות ממגבלות: הראשונה עלולה להחמיץ אוכלוסיות חלשות מבחינה כלכלית או תרבותית; השנייה מוגבלת לאוכלוסייה שנמצאת במערכת החינוך. ברוב המקרים חסר מענה לצרכים הייחודיים של קבוצות שונות, ואין הכשרה מספקת להחלטות מבוססות מידע.

ישראל מציעה מקרה מבחן ייחודי למורכבות זו, שכן למרות שיעור שימוש גבוה יחסית באינטרנט, קיימים פערים עמוקים בין קבוצות אוכלוסייה, במיוחד בין הציבור הכללי לציבור הדתי. בקרב חרדים, לדוגמה, הגישה לאינטרנט מוגבלת ולעיתים אסורה. לכך נוספת העובדה שהמידע באינטרנט בישראל זמין לרוב רק בשפה העברית.

מושג "מדע המידע החברתי"

כדי להתמודד עם האתגרים הללו הוצע תחום חדש: מדע המידע החברתי. תחום זה עוסק בפיתוח תאורטי ויישומי של תיווך מידע חברתי ורפואי. השירותים כוללים מידע ראשוני (כגון פרטי קשר, אתרים רלוונטיים, מאמרים) וכן ידע תומך (למשל סיפורים, ספרות יפה, סרטים). הם מופעלים בידי מומחים אשר הוכשרו לספק מידע מותאם אישית לאדם הפונה – לא רק טכנית, אלא גם מבחינת שפתו, תרבותו ומצבו האישי.

במקום להרחיב את מערך המידע הקיים, המטרה היא ליצור אווירה שבה האדם פונה ביוזמתו לאיש מקצוע לצורך קבלת מידע בנושאים חברתיים ורפואיים. החשיפה למידע בהקשרים אישיים מגבירה את המוטיבציה, ולכן יש לה פוטנציאל לשפר את תהליך קבלת ההחלטות ולחזק את תחושת המסוגלות של הפונה.

למשל, גמלאי שמחפש דרכים חדשות לממש את עצמו זקוק למידע על זכויות סוציאליות, אפשרויות תעסוקה, חוגים, עמותות וספרות רלוונטית. חולה זקוק למידע רפואי, מידע רגשי, קבוצות תמיכה ותחזיות מחקריות. השירות מבקש להנגיש מידע כזה תוך שמירה על רגישות אישית, אתית ולשונית.

רכיבי היישום של מדע המידע החברתי

מימוש הרעיון של מדע המידע החברתי דורש שילוב של חמישה מרכיבים:

1. מתווך המידע – איש מקצוע בעל השכלה במדעי החברה ותואר שני במידע חברתי. תפקידו להנגיש מידע באובייקטיביות ובהבנה של התנהגות מידע בקרב אוכלוסיות מגוונות. גם אנשים בעלי כישורים דיגיטליים זקוקים לעזרה בעתות משבר.

2. ריבוי אתרי שירות – שירותי מידע חברתיים צריכים לפעול בספריות, בתי־חולים, מרכזים קהילתיים ובמגזר הפרטי, כך שמגוון רחב של האוכלוסייה ייחשף לשירות.

3. אופן השירות – השירות מבוסס על ראיונות עומק בגישה אמפתית, המסייעים לפרט לנסח שאלות, לזהות מידע רלוונטי ולקבל החלטות מושכלות. זו למידה בלתי פורמלית שביכולתה לחולל שינוי בתפיסת האדם את עצמו ואת סביבתו.

4. מקורות המידע – דרושה היכרות עמוקה עם מקורות מידע מודפסים ודיגיטליים, מותאמים לרמת ההשכלה ולשפה של כל אוכלוסייה. יש להכיר גם ספרות תומכת, אשר לפי גישות כמו ביבליותרפיה ופסיכונוירואימונולוגיה, יכולה לסייע בתהליך קבלת ההחלטות.

5. מיתוג השירות – יש ליצור תדמית יוקרתית אך נגישה לשירות, המבוססת על תשלום סמלי מדורג, כך שתישמר רמת שירות אחידה לכלל המשתמשים, תוך שמירה על כבוד האדם והמידע.

שילוב רכיבים אלה ייצור ציבור בוגר ואחראי, שיבין את ערך המידע, ישתמש בו ויהפוך לחלק אינטגרלי מהחברה המודרנית.

מדע המידע החברתי בישראל: מציאות ורוח הזמן

בישראל מתקיימות יוזמות רבות לשילוב מדע המידע החברתי בשטח. סטודנטים לתחום מעודדים ליישם את הידע שלהם בעבודתם בספריות, בתי־חולים ומרכזים קהילתיים. מחקרים שנערכו בישראל מצביעים על כך שהציבור צמא לתיווך אישי בתחום המידע, אף בקרב אוכלוסיות מבוססות. רבים מעדיפים שיחה אישית או טלפונית על פני חיפוש עצמאי באינטרנט.

עוד נמצא כי יש דרישה גבוהה לספרות עזרה עצמית בישראל, במיוחד בנושאים פסיכולוגיים. מחקרים גם מצביעים על כשל בהתאמת אתרי בריאות בישראל לאוכלוסיות שאינן דוברות עברית. רבים מהעובדים במרכזי מידע רפואיים אינם בעלי הכשרה מספקת, ושירותים אלה סובלים ממחסור בתקציב ופרסום.

יוזמות ניסיוניות כמו הקמת פינת עזרה עצמית בספרייה בבית ספר בפריפריה הראו עלייה מרשימה בשימוש בספרייה ובקריאה בקרב בני נוער, במיוחד בקרב בנים שלא התקרבו לספרייה בעבר. מחקרים מצאו גם שגופים דתיים מצליחים להתאים את האינטרנט לערכיהם, באמצעות סינון אתרים ושירותים המותאמים לקהל הדתי.

מיזמים לאומיים בישראל כמו "להבה", שמציעה הדרכות אינטרנט ללא תשלום, ומיזם "שמיר" למידע רפואי רב־לשוני, משקפים את רוח הזמן ואת הצורך בשירותי מידע מותאמים אישית.

סיכום

מדע המידע החברתי מציע גישה חינוכית חדשנית לטיפול בפער הדיגיטלי והנפשי באמצעות יצירת תשתית לשירותי מידע מותאמים אישית. הגישה שואפת לייצר אקלים חברתי שבו שימוש במידע לקבלת החלטות הופך לשגרה, תוך העצמה אישית וקהילתית. בעולם שבו מידע שווה כוח, יש להנחיל גישה שמבוססת לא רק על טכניקה, אלא על הבנה, אחריות וערכים. רק כך ניתן להבטיח שוויון הזדמנויות אמיתי בחברה של המאה ה־21.

מקור

Baruchson-Arbib, S. (2004). “Social Information Science”–as a concept for assimilating Smart Internet Usage in a Multi-Cultural Society: The Case of Israel. The International Review of Information Ethics, 2, 9-9.‏