כתיבה אקדמית בעברית לפי APA: מדריך מעשי עם הדוגמאות שבאמת צריך

APA הוא כללי הציטוט הנפוצים ביותר במדעי החברה, בחינוך, בעבודה סוציאלית ובפסיכולוגיה, וגם מקור קבוע להורדת נקודות בעבודות. הבעיה איננה שהכללים מסובכים במיוחד, אלא שרוב המדריכים הזמינים באינטרנט הם באנגלית, ואילו העבודות נכתבות בעברית. וההבדלים בין השניים נמצאים בדיוק במקומות שבהם נופלים.

המדריך הזה עובר על הכללים לפי סדר העבודה: קודם ההבדלים המבניים בין עברית לאנגלית, אחר כך האזכור בגוף הטקסט, אחר כך רשימת המקורות לפי סוג מקור עם דוגמאות מלאות, ואז הפרטים הקטנים, מבנה העבודה, מגבלת העמודים והנספחים. בסוף, מה שהכלים האוטומטיים עושים לא נכון.

המהדורה התקפה היא APA 7. אין מהדורה שמינית, וכל מה שמוצג ברשת כ"APA 8" הוא תוכן שיווקי. הדוגמאות כאן מבוססות על מדריך APA בעברית של ספריות בר-אילן, שהוא המקור שהמרצים בבר-אילן מפנים אליו בפועל.

שלושת ההבדלים שמפילים

אלה שלושת המקומות שבהם העתקה של כלל מאנגלית תיצור שגיאה בעברית.

1. ו' החיבור במקום &. באנגלית מפרידים בין שני המחברים האחרונים בסימן &. בעברית משתמשים בו' החיבור, והיא נצמדת לשם: דיאמונד וארבל (2009). לא "דיאמונד ו ארבל" ולא "דיאמונד & ארבל".
2. שתי רשימות מקורות, לא אחת. מקורות בעברית מובאים בנפרד ולפני מקורות באנגלית. אין מיזוג אלפביתי בין השפות.
3. כיוון הכניסה בציטוט הארוך. ציטוט של מעל 40 מילים מוצג כפסקה עצמאית עם כניסה תלויה של 1.25 ס"מ מהשוליים הימניים, וללא מירכאות.

אזכור בגוף הטקסט

לכל אזכור יש שתי צורות: בסוגריים, ונרטיבית בתוך המשפט. שתיהן תקינות, וכדאי לגוון ביניהן כדי שהטקסט לא יהיה מקוטע.

מצב	בסוגריים	נרטיבי
מחבר אחד	(מק'נילי, 2010)	מק'נילי (2010) מביא מספר הגדרות
שני מחברים	(דיאמונד וארבל, 2009)	דיאמונד וארבל (2009) מצאו
שלושה ומעלה	(דהאן ואחרים, 2012)	דהאן ואחרים (2012) טוענים
מקור בתוך מקור	(פלגי-הקר, 2003, כפי שמצוטט אצל פרידמן, 2011)	פלגי-הקר (2003, כפי שמצוטט אצל פרידמן, 2011)
ציטוט ישיר	(בר-און וקסן, 2012, עמ' 139)	בר-און וקסן (2012, עמ' 139) כותבים כי

שלוש נקודות שכדאי לשים לב אליהן:

• "ואחרים" כבר מהאזכור הראשון. זה שינוי מ-APA 6, שבו האזכור הראשון כלל את כל המחברים. במהדורה השביעית, שלושה מחברים ומעלה מקוצרים מיד.
• מספר עמוד בציטוט ישיר הוא חובה, גם כשהמקור בן עמוד אחד. זו אחת ההורדות הנפוצות ביותר, והיא לא זניחה: יש מרצים שמורידים על כך נקודות משמעותיות.
• מקור בתוך מקור נכנס לרשימה רק פעם אחת, לפי המקור שקראת בפועל. במקרה שלמעלה, פרידמן נכנס לרשימה ופלגי-הקר לא.

כמה מקורות בסוגריים אחת?

כשמשפט אחד נשען על כמה מקורות, כולם נכנסים לאותם סוגריים, מופרדים בנקודה-פסיק, ומסודרים לפי סדר אלפביתי ולא לפי שנה: (בר-און, 2012; דהאן ואחרים, 2012; פרידמן, 2011).

וכשאותו מחבר פרסם כמה עבודות: (כהן, 2015, 2019). כשמדובר באותה שנה: (כהן, 2019א, 2019ב).

מקור באנגלית בתוך טקסט בעברית

זו השאלה המעשית ביותר שאף מדריך אינו עונה עליה במפורש, והיא עולה בכל עבודה. הפרקטיקה המקובלת:

• באזכור בסוגריים כותבים את שם המשפחה באנגלית כפי שהוא, ואת ההפרדה בסימן &: (Smith & Jones, 2018). לא מתעתקים לעברית.
• באזכור נרטיבי בתוך משפט עברי, מקובל לכתוב את השם באנגלית ולשלב אותו במשפט: "Smith ועמיתיו (2018) מצאו כי". יש מדריכים שמעדיפים תעתיק לעברית עם השם המקורי בסוגריים באזכור הראשון, וגם זה תקין, ובלבד שתהיה עקבי.
• בשלושה מחברים ומעלה באנגלית משתמשים ב-et al. ולא ב"ואחרים": (Smith et al., 2018).

הטעות הנפוצה כאן היא לתרגם את & ל-ו' בתוך אזכור אנגלי, או להפך. הכלל פשוט: המקור קובע את השפה של האזכור, ולא שפת העבודה.

ציטוט ישיר ארוך

מעל 40 מילים, הציטוט יוצא מהפסקה ועומד בפני עצמו: פסקה נפרדת, כניסה תלויה של 1.25 ס"מ מהשוליים הימניים, בלי מירכאות, וההפניה עם מספר העמוד בסוף. המירכאות מיותרות כאן משום שהעיצוב עצמו מסמן שזה ציטוט, והוספתן היא שגיאה ולא הידור.

רשימת המקורות, לפי סוג

הכלל הבסיסי: שם משפחה, ראשי תיבות של השם הפרטי. (שנה). כותרת. מוציא לאור. וכל הווריאציות נגזרות ממנו.

מאמר בכתב עת

אמית, ק., פופר, מ., גל, ר., ממן, ת., וליסק, א. (2008). על התפתחות מנהיגים: מחקר השוואתי בין מנהיגים ללא-מנהיגים. מגמות: כתב עת למדעי ההתנהגות, מה(3), 464-488.

שים לב: שם כתב העת ומספר הכרך מודגשים או נטויים, ומספר החוברת בסוגריים אינו. בעברית מספר הכרך נכתב לעיתים באותיות (מה) ולעיתים בספרות, לפי מה שכתוב בכתב העת עצמו.

ספר

מק'נילי, ג. (2010). טיפול קבוצתי אנליטי באמצעות אמנות. אח.

שינוי מרכזי ב-APA 7: אין מציינים את מקום ההוצאה. לא "תל אביב: אח", אלא "אח" בלבד. מדריכים ישנים עדיין מציגים את הצורה הישנה.

פרק בספר ערוך

בירן, ח. (1997). ניתוח יחסי מנחה-קבוצה ומהלך התפתחות הקבוצה לפי מודלים תיאורטיים של יחסי אובייקט. בתוך נ. רוזנוסר ול. נתן (עורכים), הנחיית קבוצות: מקראה (עמ' 201-218). המרכז לחינוך קהילתי ע"ש חיים ציפורי.

שם הפרק אינו נטוי, שם הספר כן. שמות העורכים מופיעים בסדר הרגיל, ראשי תיבות לפני שם משפחה, ולא הפוך.

עבודת גמר או דוקטורט

פולג, א. (2011). רכיבה על אופני טנדם לעיוורים ככלי בטיפול בתנועה [חיבור לשם קבלת תואר שני]. שלוחת אוניברסיטת לסלי בישראל.

סוג העבודה נמצא בסוגריים מרובעות, והמוסד המעניק מופיע במקום המוציא לאור.

אתר אינטרנט

צוות בטיפולנט. (2014, ינואר 14). על המשמעות של צבעים בציורי ילדים. בטיפולנט: פורטל לשירותים פסיכולוגיים בישראל. https://www.betipulnet.co.il

שני פרטים: כשיש תאריך מלא, הוא נכתב כשנה, ואחריה החודש והיום. כשאין תאריך כלל, כותבים (ל.ת.), שהיא המקבילה העברית ל-n.d.

דוח ממשלתי או מוסדי

מוניקנדם-גבעון, י. (2017). אנשים עם מוגבלות בחברה הערבית: נתונים כלליים ונתונים על תלמידים במערכת החינוך המיוחד. הכנסת, מרכז המחקר והמידע.

כשאין מחבר אישי, הגוף עצמו הוא המחבר: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. (2024). ואז אין צורך לחזור על שמו בסוף הרשומה.

חוק ופסק דין

וכאן צריך לומר משהו שרוב המדריכים מתחמקים ממנו: APA אינו הסטנדרט למקורות משפטיים ישראליים, ומדריכי APA בעברית, כולל זה של בר-אילן, אינם כוללים אותם. הכללים הרלוונטיים הם כללי האזכור האחיד בכתיבה המשפטית, ולפיהם:

• חוק: חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, ס"ח 152.
• פסק דין: בג"ץ 1234/05 פלוני נ' שר הפנים, פ"ד ס(2) 345 (2006).

בעבודה במדעי החברה שמזכירה חוק אגב אורחא, מקובל גם לטפל בו כמקור מוסדי בסגנון APA. אם החוק או הפסיקה הם לב העבודה, השתמש באזכור האחיד ואל תמציא פורמט APA שלא קיים.

סוגי מקורות נוספים שמופיעים בעבודות

סוג המקור	דוגמה
מאמר בכתב עת מקוון	לוי, ד. (2021). זהות ולכידות בקרב סטודנטים. סוציולוגיה ישראלית, כב(1), 55-78. https://doi.org/10.0000/example
ערך באנציקלופדיה או במילון	שפירא, א. (2018). לאומיות. בתוך האנציקלופדיה העברית (כרך 12, עמ' 340-355). כתר.
הרצאה או סרטון מוקלט	גולן, ר. (2023, מרץ 5). מבוא לשיטות מחקר איכותניות [סרטון]. יוטיוב. https://www.youtube.com/watch?v=example
ספר מתורגם	פרויד, ז. (2007). פירוש החלום (ר. גינזבורג, מתרגם). עם עובד. (המקור פורסם ב-1900)
עיתון או אתר חדשות	ברק, נ. (2025, יולי 3). מספר הסטודנטים בישראל עלה. הארץ. https://www.haaretz.co.il/example
נתונים סטטיסטיים של גוף רשמי	הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. (2024). סטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה. https://www.cbs.gov.il/example
הרצאה בקורס או מצגת	אינה נכנסת לרשימת המקורות אלא מאוזכרת בגוף הטקסט כתקשורת אישית

לגבי השורה האחרונה: תקשורת אישית, כלומר ראיון, שיחה, הרצאה בכיתה או מייל, מאוזכרת בגוף הטקסט בלבד ואינה נכנסת לרשימה, כי הקורא אינו יכול לאחזר אותה. הצורה: (ד. לוי, תקשורת אישית, 12 במרץ 2025).

טבלאות ואיורים

שלושה כללים שמספיקים לרוב העבודות:

• כל טבלה מקבלת מספר וכותרת מעליה, וכל איור מקבל מספר וכותרת מתחתיו.
• אם הטבלה או האיור לקוחים ממקור אחר, מציינים זאת בהערה מתחת, כולל הפניה מלאה.
• כל טבלה וכל איור חייבים להיות מוזכרים בגוף הטקסט, בנוסח "כפי שמוצג בטבלה 1", ולא סתם להופיע.

הפרטים הקטנים שנשאלים שוב ושוב

נקודה או גרש אחרי ראשי התיבות?

שאלה שחוזרת בכל תקופת עבודות ואף פעם לא נענית. לפי מדריך ספריית בר-אילן, נקודה: כהן, י. כך זה מופיע בכל הדוגמאות שלו, גם בשמות עבריים וגם בשמות מתועתקים.

יש מדריכים ישראליים אחרים שמשתמשים בגרש (כהן, י׳), וזה מקור הבלבול. שתי הצורות נפוצות במציאות, וההמלצה המעשית פשוטה: לך לפי המדריך של בר-אילן, ובעיקר היה עקבי. רשימה שמערבבת נקודות וגרשים תיראה רשלנית בין אם בחרת נכון ובין אם לא.

סדר אלפביתי כשיש עברית ואנגלית

שתי רשימות נפרדות, עברית קודם. בתוך כל רשימה:

1. לפי שם המשפחה של המחבר הראשון, בסדר אלפביתי.
2. אותו מחבר, כמה פרסומים: לפי שנה, מהמוקדם למאוחר.
3. מחבר יחיד קודם למחבר עם שותפים, גם אם השנה מאוחרת יותר.
4. אותו מחבר ואותה שנה: מוסיפים אות אחרי השנה, (2019א), (2019ב), ומסדרים לפי כותרת. באנגלית האותיות הן a, b.

התאמה מלאה בין הטקסט לרשימה

הכלל: רשימת המקורות כוללת את כל המקורות שאוזכרו בגוף העבודה, ורק אותם. מקור שהופיע ברשימה ולא בטקסט הוא שגיאה, ומקור שאוזכר בטקסט ולא נמצא ברשימה הוא שגיאה חמורה יותר.

שווה לציין הנחיה שמסתובבת ולפעמים מגיעה ממרצים: לצטט ארבעה מקורות בגוף העבודה ולהביא שמונה ברשימה. זו איננה דרישה של APA, אלא ההפך הגמור ממנה. אם מרצה דורש זאת, זו דרישת קורס שיש למלא, אבל אין להסיק ממנה שזה הכלל.

DOI וקישורים

מדריך בר-אילן אינו מתייחס ל-DOI, וכללי APA 7 עצמם כן. הכלל:

• יש DOI: מציינים אותו תמיד, גם אם הגעת למאמר בדפוס, ובצורת כתובת מלאה: https://doi.org/10.1037/xxxxxxx
• אין DOI והמקור מקוון בלבד: מציינים URL.
• אין DOI והמקור זמין בדפוס: לא מציינים כלום.
• מקור מתוך מאגר מנוי כמו כתבי עת בגישה מוסדית: לא מציינים את כתובת המאגר, כי היא לא תעבוד לאיש אחר. זו שגיאה נפוצה כשמעתיקים כתובת מהדפדפן.

הנקודה האחרונה חשובה במיוחד למי שעובד דרך הגישה מרחוק של הספרייה, שמייצרת כתובות ארוכות ומזוהות. הסבר על אופן הגישה ועל צורת הקישורים נמצא במדריך על הספרייה הדיגיטלית.

פרפרזה, ציטוט והגבול ביניהם

ההבחנה הזאת חשובה יותר מכל כלל פיסוק במדריך, כי טעות בה אינה שגיאת עיצוב אלא עבירת משמעת.

• ציטוט ישיר הוא העתקה מדויקת של מילות המקור. הוא נכנס למירכאות, מקבל הפניה עם מספר עמוד, וכל שינוי בתוכו מסומן: השמטה בשלוש נקודות, ותוספת שלך בסוגריים מרובעות.
• פרפרזה היא ניסוח מחדש של הרעיון במילים שלך. היא לא דורשת מירכאות, אבל היא כן דורשת הפניה. פרפרזה בלי הפניה היא גניבה ספרותית בדיוק כמו ציטוט בלי מירכאות.
• מה שאינו פרפרזה: להחליף שלוש מילים במשפט המקורי ולהשאיר את המבנה. זה נחשב ציטוט לא מסומן, והוא ייתפס גם על ידי בודק אנושי וגם על ידי תוכנת השוואה.

מבחן פשוט: אם אחרי שכתבת את הפרפרזה אתה עדיין זקוק למקור פתוח מולך כדי לוודא שלא סטית, כנראה שלא ניסחת מחדש אלא העתקת. הדרך שעובדת היא לקרוא, לסגור את המקור, ולכתוב מהזיכרון.

כמה מקורות צריך?

אין תשובה אוניברסלית, וכל מי שנותן מספר מדבר על הקורס שלו. מה שכן אפשר לומר:

• הדרישה נקבעת בקורס, והיא מופיעה בסילבוס או בהנחיות המטלה. אם היא לא מופיעה, זו שאלה למרצה.
• איכות לפני כמות. שמונה מקורות שנקראו והובנו עדיפים על עשרים שנאספו מרשימת מקורות של מאמר אחר.
• מקורות ראשוניים לפני משניים. אם אתה מסתמך על ממצא, עדיף לצטט את המחקר שדיווח עליו מאשר את הסקירה שמזכירה אותו.
• עדכניות. בעבודה על נושא עכשווי, רשימת מקורות שכולה מלפני 2015 היא סימן אזהרה. בעבודה תיאורטית, מקור משנות השבעים עשוי להיות בדיוק המקור הנכון.

איפה מוצאים אותם, ואיך מגיעים לטקסט המלא בלי לשלם, מוסבר במדריך על הספרייה הדיגיטלית.

מבנה עבודה טיפוסי

המבנה משתנה בין קורסים, אבל השלד חוזר על עצמו כמעט תמיד.

חלק	מה הוא אמור להכיל
שער	כותרת, שם מלא ומספר תעודת זהות, שם הקורס ומספרו, שם המרצה, תאריך הגשה
תוכן עניינים	נדרש בעבודות ארוכות, ומיותר בעבודה קצרה
מבוא	הצגת הנושא, הרלוונטיות שלו, ושאלת המחקר או טענת העבודה, במפורש
סקירת ספרות	מיפוי הידע הקיים, מאורגן לפי נושאים ולא לפי מאמרים
שיטה	בעבודה אמפירית: משתתפים, כלים, הליך
ממצאים	מה נמצא, בלי פרשנות
דיון	מה זה אומר, הקשר לספרות, מגבלות, כיווני המשך
רשימת מקורות	עברית ואז אנגלית
נספחים	שאלונים, טפסים, טבלאות מלאות

הטעות המבנית הנפוצה ביותר היא סקירת ספרות שבנויה כרשימה של מאמרים: פסקה על מאמר אחד, פסקה על השני. סקירה טובה בנויה לפי טענות ונושאים, וכל פסקה מצטטת כמה מקורות שמדברים על אותה נקודה.

מבחן מהיר לסקירה: קרא את המשפט הראשון של כל פסקה ברצף. אם מתקבל טיעון מתפתח, הסקירה בנויה נכון. אם מתקבלת רשימת שמות חוקרים, היא בנויה כרשימה ולא כסקירה, וזה בדיוק מה שמוריד נקודות.

עיצוב ההגשה

הדרישות הטיפוסיות בעבודות בבר-אילן, כשלא נאמר אחרת בקורס: גופן קריא בגודל 12, רווח שורות כפול או וחצי, יישור לשני הצדדים, מספור עמודים, ושוליים אחידים. עמוד השער אינו ממוספר.

שתי שגיאות עיצוב שנראות מיד: ערבוב גופנים בין קטעים שהודבקו ממקורות שונים, וסימני פיסוק במקום הלא נכון בטקסט דו-כיווני. השנייה קורית כמעט תמיד כשיש שם באנגלית או מספר בסוף משפט עברי: הנקודה קופצת לצד השמאלי. עברו על העבודה בעין ותקנו ידנית לפני הגשה.

מגבלת עמודים: מה נספר?

אין הנחיה אוניברסיטאית אחידה, וזה נקבע ברמת הקורס. הכלל שמקובל ברוב המקרים: המגבלה מתייחסת לגוף העבודה, כלומר מהמבוא ועד סוף הדיון. שער, תוכן עניינים, רשימת מקורות ונספחים אינם נספרים.

אבל זו ברירת מחדל ולא כלל, ומרצים סותרים אותה בקביעות. אם המגבלה צמודה, שאלה אחת בתחילת הסמסטר חוסכת ויכוח בסוף.

ומה עושים כשגולשים? לפי סדר יעילות:

1. מחקו את פסקת "לפני שנתחיל". ברוב העבודות יש פסקה או שתיים של רקע כללי שאפשר למחוק בלי שאיש ירגיש.
2. העבירו טבלאות מלאות לנספח והשאירו בגוף העבודה טבלה מסכמת.
3. קצרו ציטוטים ישירים לפרפרזה. ציטוט ישיר ארוך תופס הרבה מקום ולרוב אפשר לומר את אותו דבר בשליש.
4. אל תשחקו בעיצוב. הקטנת גופן, צמצום רווחים והקטנת שוליים נראים מיד ומעצבנים את הבודק.

נספחים

לנספחים נכנס מה שהוחלט לא לשלב בגוף העבודה: שאלונים, טפסי הסכמה מדעת, טבלאות נתונים מלאות, גרפים משניים, תמונות.

שני כללים: כל נספח חייב להיות מוזכר בגוף העבודה ("ראו נספח א'"), אחרת אין סיבה שהוא שם. וכל נספח מקבל אות או מספר וכותרת משלו. נספח שלא מפנים אליו נקרא כמו חומר שנדחף כדי להיראות יסודי.

כלים אוטומטיים וכלי AI

מנהלי הביבליוגרפיה, Zotero, Mendeley ו-EndNote, חוסכים זמן אמיתי. הספרייה עצמה מציינת שהם לא פותחו לעבודה עם מקורות בעברית, ושחובה להכיר את כללי הציטוט כדי למנוע שגיאות.

מה שהם עושים לא נכון בעברית, וצריך לבדוק ידנית בכל רשומה:

• ו' החיבור נשארת & או מומרת לא נכון.
• הסדר האלפביתי מתבלבל בין עברית לאנגלית, ולעיתים ממזג את שתי הרשימות.
• שמות פרטיים מלאים נשארים במקום ראשי תיבות.
• שם ההוצאה נכנס לא במקום או נשאר עם מקום ההוצאה, בסגנון APA 6.
• סימני פיסוק בסוף שדות מתהפכים בטקסט דו-כיווני.

ולגבי צ'אט: הוא נכשל בשני דברים באופן שיטתי. הראשון הוא ייצור הפניות למקורות שאינם קיימים, בפורמט מושלם ועם שמות מחברים אמיתיים. השני הוא עיצוב APA בעברית, שבו הוא מייצר תערובת של כללים אנגליים עם טקסט עברי.

שלוש הבדיקות האלה לוקחות רבע שעה ומונעות את שלוש ההורדות הנפוצות ביותר.

וכשהמחלקה שלך אומרת אחרת

לחלק מהמחלקות בבר-אילן יש מדריכי הגשה משלהן, והן יכולות לקבוע דרישות שונות בפרטים: גופן, רווח שורות, מספור עמודים, אורך התקציר, ולעיתים גם פרטי ציטוט. המדריך המחלקתי גובר.

הכלל הפשוט שיסדר את זה: מדריך הקורס גובר על מדריך המחלקה, מדריך המחלקה גובר על מדריך הספרייה, ומדריך הספרייה גובר על כל דבר שמצאת בגוגל. ואם שני מקורות סותרים ואין לך למי לפנות, בחר אחד והיה עקבי לאורך כל העבודה. עקביות היא הדבר היחיד שכל הבודקים מסכימים עליו.