הספרייה הדיגיטלית של בר-אילן: להשיג מאמרים, ספרים ונבו בלי לשלם שקל

לספריות בר-אילן יש מנוי לעשרות אלפי כתבי עת, למאגרי משפט, למאגרי יהדות ולספרים דיגיטליים. הכל כלול בשכר הלימוד, והכל זמין מהבית. ובכל זאת, אחד הדפוסים הקבועים בכל תקופת עבודות הוא סטודנט שנתקע מול דרישת תשלום של 39 דולר על מאמר שיש לאוניברסיטה שלו מנוי אליו.

המדריך הזה מכסה את התשתית כולה: איך הגישה עובדת ולמה היא נופלת, שלוש הדרכים להתחבר מרחוק ומה עושים כשאתה בחו"ל, איך למצוא מאמרים בגישה חופשית באקדמג'יק בלי להתחבר לשום דבר, מה כדאי להגדיר פעם אחת בתחילת שנה, אילו מאגרים יש לפי תחום, מה עושים כשמאמר באמת לא במנוי, ואיך לא ליפול בהפניות ביבליוגרפיות שלא קיימות.

איך הגישה עובדת, ולמה היא נופלת?

המאגרים האקדמיים אינם מזהים אותך כאדם, הם מזהים את המוסד שלך. כשאתה בקמפוס, הזיהוי נעשה לפי הרשת. כשאתה בבית, צריך מנגנון שיאמר להוצאה לאור "האדם הזה שייך לבר-אילן".

בר-אילן משתמשת בOpenAthens. זה לא VPN וזה לא פרוקסי שמתקינים. זו מערכת הזדהות שמעבירה אותך למאגר דרך כתובת מיוחדת אחרי שהתחברת עם חשבון האוניברסיטה. ה-VPN של בר-אילן קיים, אבל הוא נועד לשרתי מחשוב ולא לספרייה. כל זה נכון כשאתה בישראל, ולגישה מחו"ל יש סיפור אחר שמופיע בהמשך.

מכאן נובעות רוב התקלות. אם הגעת למאמר דרך חיפוש בגוגל, הגעת אליו כאדם פרטי, והמאגר אינו יודע שאתה מבר-אילן. אותו מאמר בדיוק, בגישה דרך אתר הספרייה, ייפתח בלי לשלם.

ההתחברות, מסך אחרי מסך

כשאתה נכנס למאגר דרך אתר הספרייה, נפתח חלון הזדהות עם שתי אפשרויות. הבחירה השגויה ביניהן היא התקלה מספר אחת.

1. סטודנטים וסגל: האפשרות הראשונה. התחברות עם חשבון Microsoft Office 365 של האוניברסיטה, כלומר החשבון של המייל האוניברסיטאי. שם חשבון ואז סיסמה.
2. משתמשים מאושרים אחרים: האפשרות השנייה. שם משתמש שמורכב מהקידומת biu ואחריה תשע ספרות של תעודת הזהות, וסיסמה שנוצרה לאחר אישור החשבון.

אם ההתחברות נכשלת, זו רשימת הבדיקות הרשמית של הספרייה, לפי הסדר: לוודא שבחרת באפשרות הנכונה מבין השתיים; לוודא ששפת המקלדת אנגלית ושמקש ה-Caps Lock כבוי; לנסות בחלון גלישה בסתר; למחוק עוגיות בדפדפן; לנטרל תוספי דפדפן ותרגום אוטומטי של הדף; ולהחליף סיסמה בפורטל. הרשימה המלאה נמצאת בדף הגישה למשאבים אלקטרוניים.

סטודנטים שהמייל האוניברסיטאי שלהם עדיין לא הופעל ייתקעו כאן. הפעלת החשבון היא תנאי מקדים, לא פרט טכני שאפשר לדחות.

שלוש דרכי הגישה מרחוק

1. דרך אתר הספרייה

הדרך הבטוחה ביותר, ומומלצת כברירת מחדל. נכנסים לאתר הספריות, ומשם לאחד משניים:

• קטלוג פרימו, שהוא מנוע החיפוש המאוחד של הספרייה ומחפש בו-זמנית בספרים, במאמרים ובמאגרים. זו נקודת הפתיחה הנכונה לרוב החיפושים.
• רשימת מאגרי המידע, לפי תחום או לפי סדר אלפביתי. משמש כשאתה יודע לאיזה מאגר אתה רוצה להיכנס.

היתרון: הזיהוי נעשה מעצמו. החיסרון: אתה מתחיל את החיפוש מהתחלה בכל פעם.

2. דרך קישור OpenAthens

שימושי כשמישהו שלח לך קישור, או כשאתה כבר יודע את הכתובת של המאמר. אחרי שהתחברת פעם אחת בדפדפן, קישורי OpenAthens ייפתחו ישירות.

אם קיבלת קישור רגיל ולא קישור OpenAthens, אפשר להיכנס דרך המאגר באתר הספרייה ולחפש שם את המאמר. פחות אלגנטי, עובד תמיד.

3. דרך הגדרת Google Scholar

זו ההגדרה עם ההחזר הגבוה ביותר על שתי דקות עבודה, כי היא הופכת את החיפוש שאתה ממילא עושה לחיפוש מזוהה.

1. נכנסים ל-Google Scholar.
2. לוחצים על שלושת הקווים בפינה העליונה, ואז על Settings.
3. נכנסים לLibrary links.
4. מקלידים Bar Ilan ולוחצים Search.
5. מסמנים את Full Text@BIU.
6. לוחצים Save.

מעכשיו, לצד תוצאות שיש לבר-אילן מנוי אליהן יופיע קישור שמוביל ישירות לטקסט המלא. הערה מהספרייה שכדאי להכיר: אם זה לא עובד, יש להיכנס לסקולר ישירות ולא דרך מנוי האוניברסיטה ואז לעדכן את הקישורים. ההוראות המלאות נמצאות בדף גוגל סקולר של הספרייה.

ומה קורה כשאתה בחו"ל?

כל מה שנכתב עד כאן נכון כשאתה בישראל, ואז באמת אין צורך ב-VPN, כי OpenAthens עושה את כל העבודה. בחו"ל התמונה שונה, וזה תופס לא מעט סטודנטים בסמסטר חילופין, בטיול ארוך, בשליחות או בביקור משפחה באמצע הסמסטר.

הנקודה החשובה היא שהחסימה אינה במאגרים אלא בחיבור לבר-אילן. את המאגרים עצמם אפשר לפתוח מכל מקום בעולם, ואתה גם תגיע לדף של המאמר, אבל תגיע אליו כאדם פרטי מול דרישת תשלום. מה שנופל מכתובת זרה הוא דווקא החיבור לספרייה של בר-אילן, זה שהופך את אותו מאמר לחינמ: מסך הזדהות שנתקע, דף של הספרייה שנטען חלקית, והודעת שגיאה שלא מסבירה כלום. אין מה לתקן בשם המשתמש ובסיסמה, כי הם בסדר גמור.

מה שמחזיר את הגישה הוא VPN עם שרת בישראל. אתה מתחבר לשרת ישראלי, החיבור שלך נראה ישראלי, וההזדהות הרגילה דרך אתר הספרייה עובדת בדיוק כמו מהבית, כולל המעבר למאמרים עצמם. שלוש נקודות מעשיות: להתחבר ל-VPN לפני שפותחים את אתר הספרייה ולא באמצע ההזדהות; לבחור שרת בישראל ולא סתם שרת קרוב, כי מה שקובע הוא שהחיבור ייראה ישראלי; ואם כבר ניסית קודם בלי VPN ונתקעת, לנקות עוגיות ולהתחיל מחדש מאתר הספרייה. יש כאן גם יתרון שנוגע פחות ללימודים: ברשת אלחוטית של שדה תעופה, מלון או בית קפה, חיבור מוצפן שווה משהו בפני עצמו.

הגדרה חד-פעמית לתחילת שנה

חמש פעולות שלוקחות רבע שעה ביחד, וחוסכות שעות לאורך השנה:

1. Library Links בגוגל סקולר, כמתואר למעלה.
2. תוספי הדפדפן שהספרייה מציעה, LibKey Nomad ו-BrowZine. הם מוסיפים כפתור גישה ישיר בדפי מאמרים ובתוצאות חיפוש.
3. רישום לנבו, אם אתה לומד משפטים או קורס שנוגע בחקיקה. פירוט בהמשך, וזה לוקח כמה ימים.
4. התקנת מנהל ביבליוגרפיה וחיבורו לדפדפן.
5. בדיקה שהגישה בתוקף. לסטודנטים ולסגל היא מתחדשת אוטומטית. בוגרים מאבדים אותה, למעט בוגרים שמפרסמים עבודה, שמקבלים גישה עד שנתיים.

אקדמג'יק: איך מוצאים מאמרים אקדמיים בחינם בלי להתחבר לשום דבר?

כל מה שתואר עד כאן הוא תשתית של אוניברסיטה: הזדהות, שני מסכי התחברות, רשימות מאגרים וקטלוג מאוחד. זה עובד, וכשאתה צריך מאמר חובה מסוים מרשימת קריאה זו הדרך הנכונה. אלא שרוב הפעמים שסטודנט מחפש מאמר הן מסוג אחר לגמרי: שלושה מאמרים על נושא לסמינריון, מחקר כמותי אחד לתרגיל, מאמר סקירה להתחיל ממנו. לחיפוש הזה יש דרך קצרה בהרבה, והיא לא עוברת דרך אף מסך הזדהות.

אקדמג'יק הוא מנוע חיפוש ישראלי למאמרים אקדמיים בגישה חופשית. כל מאמר שמופיע בו פתוח וניתן להורדה כקובץ PDF, ואין שם מנוי, רישום, זיהוי מוסדי או תשלום. הוא עובד מהבית, מהטלפון, מחו"ל, ובשתיים בלילה כשפרימו מחליט שהוא לא מכיר אותך. לסטודנט שנתקע מול מערכות הספרייה, וזה קורה לכולם ולא רק בשנה א', זו נקודת הפתיחה הנוחה ביותר שקיימת.

שני דברים שהוא עושה ומנועי חיפוש אחרים לא

חיפוש בעברית שמחזיר מאמרים באנגלית. זו הבעיה שמפילה את מרבית הסטודנטים הישראלים. רוב הספרות הרלוונטית כתובה באנגלית, וחיפוש במונח עברי בפרימו או בגוגל סקולר מחזיר שבריר זעיר ממנה או כלום. באקדמג'יק הנושאים, מילות המפתח ותחומי הדעת רשומים בעברית, והם מובילים גם למאמרים באנגלית. אתה מקליד "שחיקה מקצועית" ומקבל מחקרים באנגלית על burnout, בלי לדעת מראש איך הנושא שלך נקרא בספרות.

סינון לפי סוג המחקר. מנועי חיפוש רגילים מסננים לפי מילות מפתח בלבד. כאן אפשר לבקש מראש מחקר כמותי, מחקר איכותני, מחקר משולב, מטא-אנליזה, מאמר סקירה, מאמר תיאורטי, מחקר אנליטי-פרשני או מאמר דעה. זה בדיוק מה שסילבוסים דורשים ("הביאו מחקר כמותי אחד"), וזו בדיוק ההבחנה שאי אפשר לעשות בגוגל סקולר בלי לפתוח עשרה מאמרים ולבדוק אחד אחד.

המסננים, ומתי כל אחד מהם מציל אותך

מסנן	מתי משתמשים בו
סוג המאמר	כשהמטלה דורשת סוג מחקר מסוים, או כשצריך מאמר סקירה כנקודת פתיחה לנושא חדש
שפת המאמר	עברית או אנגלית. שימושי כשהמרצה מבקש מקורות בעברית, או כשרוצים דווקא ספרות בינלאומית
תחום דעת	עשרות תחומים, מפסיכולוגיה, חינוך ועבודה סוציאלית ועד מקרא, מחשבת ישראל, משפטים וקרימינולוגיה. זה המסנן היעיל ביותר כשהמונח שהקלדת רחב
נושא	מילות מפתח בעברית כמו טראומה, שחיקה, מוטיבציה, חוסן נפשי או הבדלים מגדריים. לחיצה על נושא מתוך הרשימה תמיד מחזירה תוצאות
מוסד וקורס	אפשר לראות מאמרים לפי המוסד והקורס שבהם הם נלמדים, כולל אוניברסיטת בר-אילן
דוגמאות לפרקים	מבוא, שיטה, ממצאים, דיון, מסקנות ותקציר, לפי סוג המחקר. שימושי מאוד למי שכותב סמינריון ראשון ולא ראה מעולם איך פרק ממצאים איכותני אמור להיראות

איך משתמשים בסרגל החיפוש בלי לצמצם יותר מדי?

זו הנקודה שבה אנשים מפסידים את הכלי. סרגל החיפוש נראה כמו שורת חיפוש של גוגל, וסטודנטים מקלידים בו את שאלת המחקר המלאה. מנוע שמבוסס על נושאים ומילות מפתח בעברית מחזיר על שאילתה כזאת אפס תוצאות, והמסקנה השגויה היא "אין פה כלום". שישה כללי אצבע שהופכים את התמונה:

1. מילה או שתיים, לא משפט. "שחיקת מורים" ולא "מה גורם לשחיקה בקרב מורים בבתי ספר יסודיים בישראל". החיפוש רץ על נושאים וכותרות, לא על טקסט חופשי.
2. קודם לחפש, אחר כך לסנן. קבל רשימת תוצאות ורק אז הוסף תחום דעת, ואחריו סוג מחקר. שאילתה ארוכה עם שני מסננים בבת אחת היא הדרך המהירה ביותר לדף ריק.
3. אפס תוצאות הוא סימן להרחיב. "חרדת בחינות" שלא החזיר כלום יחזור עם "חרדה" בתוספת סינון לתחום החינוך. מונח רחב עם מסנן כמעט תמיד עדיף על מונח צר בלי מסנן.
4. לא לצמצם יותר מהדרוש. אם אתה צריך שלושה מאמרים על מוטיבציה, אין סיבה לחפש "מוטיבציה פנימית בקרב תלמידי חטיבת ביניים". חפש "מוטיבציה", סנן לחינוך, ובחר מתוך מה שחוזר. הצמצום המדויק הוא עבודה שלך בקריאה ולא עבודה של מנוע החיפוש.
5. לנסות את המילה הנרדפת. בעברית יש כמה דרכים לומר אותו דבר: "בריאות הנפש" מול "בריאות נפשית", "מגדר" מול "הבדלים מגדריים". אם צורה אחת לא החזירה כלום, השנייה כנראה כן.
6. ללחוץ במקום להקליד. רשימות התחומים והנושאים באתר הן אוצר המילים שלו בפועל, ולכן נושא שנבחר מתוך הרשימה לא יכול להחזיר אפס תוצאות. זו הדרך הטובה ביותר להתחיל כשאתה לא בטוח איך הנושא שלך נקרא.

מה עושים עם התוצאה?

לכל מאמר יש דף משלו, ובו הכותרת המקורית, תרגום הכותרת לעברית כשהמאמר באנגלית, שנת הפרסום, רשומה ביבליוגרפית מוכנה וקישור להורדת הקובץ. שתי הערות מעשיות: כדאי להוריד את ה-PDF ולא להסתמך על הקישור, כי מאמר שנקרא בשבוע השני ומצוטט בשבוע השמיני צריך להיות אצלך במחשב; ואת הרשומה הביבליוגרפית כדאי להשוות לכללי APA 7 לפני ההגשה, בדיוק כמו רשומה שהופקה מפרימו או מזוטרו.

טיפ סודי: באתר אקדמג'יק יש טופס קטן ותמים למראה שמציע עזרה בחיפוש מאמרים:

הם אמנם לא מתחייבים לכלום, אבל בהרבה מאוד מקרים קיבלנו דיווחים מסטודנטים שכתבו את הנושא שהם מחפשים עליו מידע, וכמה ימים אחרי זה קיבלו למייל קישורים למאמרים בנושאים שהם חיפשו. לא תמיד עובד, אבל בהחלט שווה ניסיון, וזה בחינם לגמרי.

ונקודת ההשלמה: אקדמג'יק הוא אינדקס נבחר של מאמרים בגישה חופשית ולא מאגר של כל הספרות בעולם. כשאתה מחפש מאמרים בנושא, זו הדרך המהירה והנוחה ביותר, ובדרך כלל גם היחידה שלא דורשת ממך להתחבר לשום דבר. כשאתה צריך מאמר חובה מסוים מרשימת קריאה, פרימו הוא הכלי. שני כלים, שתי משימות, ורוב הסטודנטים מכירים רק את השני.

מאגרים לפי תחום

הרשימה המלאה מתפרסמת בדף מאגרי המידע, וזו מפה ראשונית לפי תחומים.

תחום	מה כדאי להכיר
משפטים	נבו, תקדין, אוצר המשפט, HeinOnline, Westlaw, Lexis Plus, Nexis Uni. מאגר החקיקה הלאומי פתוח לכולם בחינם
מדעי החברה והתנהגות	מאגרי כתבי העת הגדולים דרך פרימו; SSRN לגרסאות מוקדמות
יהדות	פרויקט השו"ת המקוון, אוצר החכמה, תחומין פלוס, אנציקלופדיה תלמודית, אוצר כתבי יד תלמודיים, כתיב, אוסף העיתונות ההיסטורית
ביבליוגרפיה עברית	רמב"י, מפתח המאמרים במדעי היהדות, פתוח לכל דרך הספרייה הלאומית
ספרים בעברית	כותר, שמרכז ספרי לימוד ומחקר בעברית, כולל פרקי ספרים שנדרשים בקורסים

נבו: הפרט שקובע אם תספיק

נבו דורש הזדהות כפולה, וזו הסיבה שסטודנטים נכשלים בו גם אחרי שהתחברו כמו שצריך:

1. התחברות מוסדית דרך OpenAthens, כמו לכל מאגר.
2. ורישום אישי חד-פעמי בתוך נבו, שדורש מילוי כל הפרטים כולל כתובת דוא"ל אוניברסיטאית. כתובת פרטית לא תתקבל.

האישור מגיע תוך מספר ימים, לא מיידית. כלומר מי שנזכר לפתוח את נבו בערב לפני הגשה לא יספיק. אם יש לך קורס שנוגע בפסיקה, זו הפעולה הראשונה שכדאי לעשות בתחילת הסמסטר. הפירוט בדף נבו של הספרייה. שים לב שרכיב הבינה המלאכותית של נבו אינו זמין למוסדות אקדמיים.

פרימו: הכלי שמחליף חמישה חיפושים

פרימו הוא מנוע החיפוש המאוחד של הספרייה, והוא מחפש בבת אחת בקטלוג הספרים, במאגרי המאמרים ובאוספים הדיגיטליים. במקום לנחש לאיזה מאגר להיכנס, מתחילים ממנו.

ארבע יכולות שכדאי להכיר ושרוב המשתמשים מפספסים:

• סינון לטקסט מלא זמין. מסנן אחד שמעיף מהתוצאות את כל מה שאין לך גישה אליו. חוסך את מרבית התסכול.
• חיפוש לפי כותרת מדויקת במרכאות. כשיש לך שם מאמר מרשימת קריאה, זו הדרך המהירה ביותר לאתר אותו, וגם הדרך לבדוק אם מאמר בכלל קיים.
• שמירת פריטים והפקת ציטוט. אפשר לסמן פריטים, לשמור אותם למועדפים ולייצא רשימה. הציטוט שהמערכת מפיקה דורש בדיקה ידנית, במיוחד בעברית.
• הזמנת ספר שמושאל. ספר שנמצא אצל מישהו אחר אפשר להזמין, ותקבל הודעה כשהוא חוזר.

וכדאי לזכור שהספרייה איננה רק דיגיטלית. חלק ניכר מהספרות בעברית במדעי הרוח והחברה קיים רק בדפוס, ובניין הספרייה המרכזית פתוח לשאילה. סטודנט שמחפש רק מקורות דיגיטליים מקבל תמונה מוטה של הספרות בתחומו.

כשהמאמר לא במנוי

לפני שמשלמים, שלוש חלופות שכולן חינמיות.

השאלה בין-ספרייתית

השירות המרכזי, ורוב הסטודנטים לא יודעים שהוא קיים. ממלאים טופס בפרימו, והספרייה משיגה עבורך את הפריט מספרייה אחרת.

פרט	מה שכדאי לדעת
עלות	ללא תשלום
זמן	עד 14 ימי עבודה לפריטים מהארץ
כמה בו-זמנית	עד חמישה פריטים
איך מקבלים	פריטים דיגיטליים במייל, ספרים לאיסוף
משך השאלה	עד שמונה שבועות, ללא הארכה
למי	סטודנטים מן המניין וסגל בלבד, לצרכי מחקר אישי

ארבעה עשר ימי עבודה זה כמעט שלושה שבועות. זה שירות מצוין לסמינריון ולא שירות לעבודה שמוגשת מחרתיים. הפרטים בדף ההשאלה הבין-ספרייתית.

גרסה מוקדמת

הרבה מאמרים זמינים בגרסת preprint או postprint במאגרים פתוחים כמו SSRN, PsyArXiv ו-arXiv, וגם בדפי המחברים באתרי האוניברסיטאות שלהם. הגרסה כמעט תמיד זהה תוכנית לגרסה הסופית, אך מספרי העמודים עשויים להיות שונים, וזה חשוב כשמצטטים ציטוט ישיר.

פנייה למחבר

שיטה שעובדת הרבה יותר טוב ממה שנשמע. מייל קצר ומנומס לכתובת שמופיעה במאמר, שמציין שאתה סטודנט ומבקש עותק, מקבל מענה חיובי לעיתים קרובות. חוקרים שמחים שקוראים אותם, ובמקרים לא מעטים המחבר גם מפנה אותך לעבודות נוספות שלא הכרת. שלח מהמייל האוניברסיטאי ולא מהפרטי, וכתוב שלוש שורות: מי אתה, על מה אתה עובד, ואיזה מאמר בדיוק אתה מבקש.

ואם מה שאתה מחפש הוא מאמרים בנושא ולא מאמר אחד מסוים, חזור לאקדמג'יק שבאמצע המדריך. הוא בנוי בדיוק בשביל זה, והמאמרים שם פתוחים להורדה בלי לבקש מאף אחד.

איך מחפשים נכון?

ארבעה הרגלים שמשנים את איכות התוצאות יותר מכל טריק:

• חפש באנגלית גם כשהעבודה בעברית. רוב הספרות הרלוונטית באנגלית, וחיפוש בעברית מחזיר חלק זעיר ממנה.
• התחל ממאמר סקירה אחד טוב, ומשם עבור לרשימת המקורות שלו. זו הדרך המהירה ביותר למפות תחום.
• עקוב אחרי ציטוטים קדימה. בגוגל סקולר, "Cited by" מראה מי ציטט את המאמר מאז. כך מגיעים לספרות עדכנית שלא הייתה קיימת כשהמאמר נכתב.
• סנן לפי שנים. בתחומים מהירים, מאמר מ-2011 עשוי להיות היסטוריה ולא מצב הידע.

ושתי הבהרות שמופצות שגוי: לא כל מה שנמצא בגוגל סקולר הוא אקדמי. סקולר מאנדקס גם דוחות, מצגות וטיוטות. ושירות ההדרכה של הספרייה, כולל יחידת הייעוץ במייל ובטלפון, קיים והוא זמין לשאלות ספציפיות. שאלה כמו "אני מחפש ספרות על X ולא מוצא" היא בדיוק סוג השאלה שהוא נועד לה.

אזהרה מעשית: הפניות שלא קיימות

שימוש בצ'אט כדי לאתר מקורות הוא אחת הדרכים המהירות ביותר להיכשל בעבודה. מודלים שפה מייצרים הפניות ביבליוגרפיות שנראות תקינות לגמרי, עם שמות מחברים אמיתיים, כתב עת אמיתי ושנה סבירה, ושפשוט אינן קיימות.

מחקר שבדק 636 הפניות שנוצרו במודלים מצא שיעורי המצאה גבוהים מאוד, ושגם מבין ההפניות שכן היו קיימות, חלק ניכר כלל שגיאות מהותיות בפרטים.

הבדיקה לוקחת חמש עשרה שניות: חפש את כותרת המאמר במרכאות בפרימו או בגוגל סקולר. אם הוא לא נמצא, הוא לא קיים. אל תצטט מקור שלא פתחת. ההבחנה בין שימושי AI שעובדים לשימושים שנכשלים מפורטת בהמשך, וזו בדיוק הנקודה שבה הכלים נופלים.

שלוש תקלות ספציפיות והפתרון שלהן

"הקישור שקיבלתי מוביל לדף ריק." כמעט תמיד מדובר בקישור OpenAthens תקין שנפתח בדפדפן שבו לא התחברת. פתח את הדפדפן שבו אתה מזוהה, או התחבר דרך אתר הספרייה ואז נסה שוב. אם הקישור הוא לאוסף ספרים בעברית, יש מאגרים שבהם בוחרים את המוסד ידנית מתוך רשימה, ואז מזדהים.

"התחברתי, וזה עדיין מבקש תשלום." שתי אפשרויות. הראשונה, המנוי של בר-אילן לכתב העת אינו כולל את השנה שאתה מחפש; הרבה מנויים מכסים טווח שנים ולא הכל. השנייה, זה מאמר שאינו במנוי כלל, וזה הזמן לעבור להשאלה בין-ספרייתית.

"אני לא מצליח למצוא את מאמר החובה של הקורס." נסה לחפש את הכותרת המדויקת במרכאות בפרימו לפני כל דבר אחר. אם המאמר לא נמצא, בדוק שהכותרת ברשימת הקריאה מדויקת; רשימות קריאה מכילות שגיאות הקלדה בתדירות מפתיעה. ואם הכל תקין והמאמר לא במנוי, שווה לפנות למרצה, כי לעיתים קרובות הוא יכול פשוט להעלות אותו ללמדה.

ניהול מקורות מהיום הראשון

הספרייה מציגה שלושה כלים: Zotero, שהוא קוד פתוח וחזק במיוחד בשמירת מקורות מהאינטרנט; Mendeley, שמצטיין בניהול קובצי PDF ובשיתוף; וEndNote Web, שחינמי ומאפשר חיפוש ישיר במאגרים. הפירוט בדף כלי הניהול הביבליוגרפי.

למה זה חוסך ימים בסמינריון: כשאתה שומר מקור בזמן שאתה קורא אותו, אתה שומר איתו את כל הפרטים הביבליוגרפיים ואת הקישור. בלי זה, בשבוע האחרון אתה מחפש מחדש שלושים מאמרים כדי לדעת באיזה עמוד היה הציטוט.

הסתייגות חשובה שהספרייה עצמה מציינת: הכלים האלה לא פותחו לעבודה עם מקורות בעברית, והם עושים שגיאות בשמות עבריים, בסדר האלפביתי ובמבנה הרשומה. הם חוסכים לך את האיסוף, לא את הבדיקה. כללי הציטוט בעברית שונים מאלה שהכלים מייצרים, ולכן חובה לעבור על הרשימה ידנית לפני הגשה.

שורה תחתונה

הכל כלול בשכר הלימוד ורוב הכישלונות הם כישלונות זיהוי ולא כישלונות מנוי. התחבר דרך אתר הספרייה, הגדר את Library Links בגוגל סקולר פעם אחת, ואם אתה זקוק לנבו הירשם אליו בתחילת הסמסטר ולא בסופו. כשמאמר באמת לא במנוי, השאלה בין-ספרייתית חינמית ולוקחת עד שבועיים וחצי. וכשאתה מחפש מאמרים בנושא ולא מאמר אחד מסוים, אקדמג'יק חוסך לך את שלב ההזדהות כולו: חיפוש בעברית, סינון לפי סוג המחקר, והורדה ישירה. ואת ההפניות שקיבלת מצ'אט, בדוק אחת אחת לפני שהן נכנסות לרשימת המקורות.