המחקר הבין־לאומי על רמת הלחץ הנתפסת וההשפעה הפסיכולוגית של מתקפות 7 באוקטובר על ניצולי שואה

רקע ומבוא

ב־7 באוקטובר 2023 התרחש בדרום ישראל פיגוע טרור חסר תקדים בחומרתו, בו נרצחו למעלה מ־1200 אזרחים ונחטפו 252 איש. מתקפה זו כללה מעשי זוועה קשים כמו עינויים, אונס והשחתת גופות, והיוותה טראומה לאומית לישראל וליהודים ברחבי העולם. בעבור ניצולי השואה, קבוצת אוכלוסייה הידועה כפגיעה במיוחד לאירועים טראומטיים, היה מדובר בטלטלה עמוקה, עם השפעות פסיכולוגיות ניכרות. מדובר באנשים בגילאי 79 ומעלה, חלקם מעל גיל 90, שחוו בילדותם את אימי מלחמת העולם השנייה והשואה. עדויות קודמות מצביעות על כך שאירועים טראומטיים מאוחרים יכולים להציף חוויות מוקדמות ולהחמיר תסמינים קיימים. המחקר הנוכחי בחן את עוצמת הלחץ הנתפס וההשפעה הפסיכולוגית בקרב ניצולי שואה החיים בישראל, בצרפת ובקנדה בתקופה של חודשיים לאחר הפיגוע.

מתודולוגיה

המחקר נערך בין 30 באוקטובר ל־15 בדצמבר 2023. המשתתפים היו יהודים שנולדו באירופה לפני 1945, עברו את השואה בגיל צעיר, וחיים כיום בישראל, בצרפת, בקנדה או בשווייץ. גיוס המשתתפים בוצע דרך ארגוני תמיכה בניצולי שואה, והם מילאו שאלון הכולל ארבעה חלקים: נתונים סוציו־דמוגרפיים וחוויות מתקופת השואה, מדידת לחץ פסיכולוגי באמצעות סולם PSS-10, תחושות בדידות והשלכות בריאותיות, ותגובות לאירועי 7 באוקטובר. השאלונים הופצו בדואר או באינטרנט, תוך התאמה תרבותית לשפת המקום. לא ניתנה תגמול כספי למשתתפים, והשאלונים היו אנונימיים.

מאפיינים דמוגרפיים של המשתתפים

מתוך 450 פניות, נענו 171 ניצולים. גילם הממוצע היה 86.6, ונשים היוו כ־63% מהמשתתפים. כ־60% מהם חיים מחוץ לישראל, בעיקר בצרפת, וחלקם בקנדה ובשווייץ. רובם נולדו אחרי 1928, והיו ילדים בזמן המלחמה. כ־32% מהם התייתמו מהוריהם במהלך השואה. רק אחוז קטן מהם שהו במחנות ריכוז או עבודה. מרביתם חיים בבתיהם, חלק עם בני זוג או בני משפחה, ומיעוט קטן בבתי אבות. לכמעט מחצית מהניצולים שאינם גרים בישראל יש קרובי משפחה במדינה, מה שמחזק את הקשר הרגשי לאירועים.

רמות הלחץ והבדידות

מתוך המשתתפים, 93 השיבו על שאלון ה־PSS-10, שמודד תחושת לחץ נתפסת. הציון הממוצע היה 17.7 מתוך 40, המעיד על רמה בינונית של לחץ. כ־71% דווחו על לחץ בינוני, ו־4.3% על לחץ גבוה. לא נמצא הבדל מובהק בין ניצולים בני 90 ומטה לעומת מעל 90, וגם לא בין אלו החיים בישראל לעומת אלו מחוצה לה.

תחושות בדידות עלו אצל 27.5% מהנשאלים, בלי הבדל מובהק בין קבוצות המגורים. עם זאת, מי שחש בדידות דיווח גם על תחושת חוסר תמיכה מסביבתו בשיעור גבוה יותר. 26.6% דיווחו שאין להם מספיק תמיכה או הקשבה מצד הסביבה.

תפיסת מתקפת 7 באוקטובר

80% מהניצולים דיווחו שהם מרגישים שנפגעו באופן אישי מהפיגוע. שיעור זה גבוה במיוחד בקרב ניצולים מחוץ לישראל (91.9%) לעומת אלו שבתוכה (56.9%). עם זאת, דווקא הניצולים הישראלים דיווחו יותר על תחושת פגיעה ממערכות קודמות של הסכסוך, כמו האינתיפאדה. הרוב המוחלט (93.7%) סבר שהשפעת האירוע של 7 באוקטובר הייתה חמורה יותר מכל עימות קודם.

כמחצית מהניצולים סברו שהפיגוע החמיר את מצבם הבריאותי. 29.3% דיווחו על החמרה בתחלואות קיימות, בהם חרדה, דיכאון, בעיות שינה ובעיות לבביות. התחושות האלה בלטו יותר בקרב ניצולים מחוץ לישראל.

ההקשר לשואה וזיכרונות העבר

כ־78% מהניצולים דיווחו שהאירועים הציפו בהם זיכרונות מהשואה. אלו החיים מחוץ לישראל נטו לחשוב יותר על התקופה ההיא (87% לעומת 62.7%) ולעשות הקבלה בין תיעוד הזוועות של הפיגוע לבין מה שראו או חוו בשואה. רובם רואים בהשוואה זו דרך להסביר לאחרים את הסכנה הקיימת כיום ליהודים.

86.6% מהניצולים מחוץ לישראל הביעו דאגה לעתיד הזהות והביטחון של ילדיהם ונכדיהם כיהודים, לעומת 58.8% מהישראלים. 81.4% רואים את ההשוואה בין האדישות כלפי קורבנות 7 באוקטובר לבין האדישות בשואה כהשוואה הוגנת ומועילה.

גורמים משפיעים על הפער בין ניצולי ישראל לבין אלו בחו"ל

המחקר מדגיש הבדל מהותי בין שתי הקבוצות. ניצולי השואה בישראל פיתחו עמידות נפשית גבוהה יותר עקב חשיפה חוזרת למלחמות, טילים ופיגועים. חלקם אף פונה מבתיהם במהלך המלחמה בעזה. לעומתם, ניצולים בצרפת ובקנדה נחשפו דרך אמצעי התקשורת לזוועות, תוך חוויה של חוסר אונים ועלייה מדאיגה במקרי אנטישמיות בסביבתם. בצרפת נרשם זינוק של אלף אחוז באירועים אנטישמיים, ובקנדה הועלו קריאות לחרם על עסקים יהודיים.

המרחק הפיזי מהמדינה, חוסר האונים והחשש לעתיד הקהילה היהודית משפיעים במיוחד על נפשם של הניצולים בחו"ל. מבחינתם, ישראל נתפסה עד כה כמבצר בטוח ליהודים, והאירועים ערערו את תחושת הביטחון הזו.

השפעת זקנה והבדלים אישיים

המשתתפים היו בגיל מתקדם מאוד, מה שמגביל את יכולתם להשתתף באופן מלא במחקר, ואף משפיע על התגובה הרגשית. אמנם לא נאסף מידע רפואי אישי, אך סביר להניח שלחלקם היו טראומות קודמות שמחמירות כיום. העובדה שהם היו ילדים בזמן השואה השפיעה על תהליך ההתמודדות שלהם כעת. מחקרים מראים שילדים שחוו טראומה מפתחים סימפטומים חמורים יותר בבגרות, בהשוואה למבוגרים שחוו את אותה טראומה.

תחושת בדידות וסביבה תומכת

אחד הממצאים המרכזיים במחקר הוא ש־27.5% מהניצולים חשו בדידות מאז הפיגוע. תחושת בדידות זו עלולה להחמיר את המצב הנפשי ולפגוע בהתמודדות עם טראומה חדשה. חווית הבדידות בלטה במיוחד בקרב אלו שאינם מתגוררים בישראל, אשר גם סובלים מחוסר הזדהות או תגובה מספקת מהסביבה הקרובה, מהמדיה או מהממסד הפוליטי.

מסקנות והמלצות

ניצולי השואה ששרדו את אימי העבר מהווים עדות חיה לאסון הגדול של העם היהודי. המתקפה של 7 באוקטובר והעלייה החדה באירועים אנטישמיים בעקבותיה שימשו כטריגר משמעותי לעוררות טראומה, בעיקר בקרב אלו החיים מחוץ לישראל. המחקר מראה שקרוב ל־78% מהם שבו ונזכרו בשואה, ושלושה רבעים מהם חוו מצוקה נפשית משמעותית.

יש צורך דחוף לזהות את הניצולים המצויים במצוקה פסיכולוגית ולהעניק להם תמיכה מותאמת, בעיקר בצרפת, בקנדה ובישראל. יש להמשיך לחקור את השפעת טראומות חוזרות על בני גיל הזהב כדי להבין את ההשלכות ארוכות הטווח של טראומה על הזקנה. הנתונים חשובים גם לצורך התאמת מענים עבור ניצולים של ג’נוסיידים נוספים ברחבי העולם.

במציאות של עלייה באירועים טראומטיים ואיומים אנטישמיים, חשוב לפתח מערכות תמיכה רגישות, שמבינות את הקשר בין טראומות עבר להווה ומספקות לניצולים מרחב בטוח לעיבוד חוויותיהם.

מקור

Halioua, B., Bantman, P., Rimmer, R., Ghozlan, E., Vaislic, M., Halioua, D., … & Taieb, J. (2025). International study of the perceived stress and psychological impact of the 7 October attacks on Holocaust survivors. European Journal of Psychotraumatology, 16(1), 2428025.‏