"על אמנות המלחמה" של מקיאוולי יצא סוף סוף בעברית דיגיטלית. עד עכשיו היה אפשר למצוא אותו רק יד שנייה, ב-139 שקלים ומעלה
למי שלומד הסמסטר באחד הקורסים שנוגעים למחשבה מדינית או להיסטוריה צבאית, יש כאן עדכון מעשי: "על אמנות המלחמה" של מקיאוולי יצא בעברית במהדורה דיגיטלית, בפעם הראשונה.
עד עכשיו הספר הזה היה בעברית בדיוק מהדורה אחת, והיא מ-1964.
למה זה שינוי
התרגום העברי הקודם הוא של מנחם דורמן, חתן פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת, והוא יצא בהוצאת מערכות של צה"ל בסדרה "ספרי מופת ומחקרים בהיסטוריה צבאית". 263 עמודים, עם הערות הסבר של המתרגם, ביבליוגרפיה ומפתח. מהדורה אחת, בלי הדפסה חוזרת.
והבעיה המעשית איתה היא שאי אפשר להשיג אותה. היא אינה בסטימצקי, אינה בבוקנט ואינה באינדיבוק. מה שכן אפשר למצוא הוא עותקים יד שנייה, ב-139 עד 200 שקלים, אם מוצאים. אין לה עותק דיגיטלי בספרייה הלאומית, שבקטלוג שלה היא מסומנת "בכותלי הספרייה בלבד", ואין לה עותק בכותר, אף שה"דיונים" של מקיאוולי כן נמצאים שם.
הסיבה לכך פשוטה ואין בה אשמה של אף אחד: תרגום הוא יצירה מוגנת בנפרד מן המקור. המקור האיטלקי מ-1521 הוא נחלת הכלל, אבל דורמן נפטר ב-1994, ולפי חוק זכות יוצרים ההגנה על תרגומו תקפה עד סוף 2064. גרסה חופשית שלו לא רק שאינה קיימת, היא גם אינה יכולה להיות קיימת.
כלומר מי שהקורס שלו נוגע בספר הזה היה עד עכשיו בלי אפשרות ממשית לקרוא אותו בעברית, אלא אם הוא בספרייה הלאומית או מוצא עותק יד שנייה.
מה יש במהדורה החדשה
תרגום חדש מאיטלקית, 133 עמודים, ו-177 הערות מתרגם. בספר אין הערות מחבר, מפני שלמקיאוולי לא היו, ולכן ההערות כולן נועדו לזהות את הדמויות, את החיבורים ואת המונחים שקורא בן זמננו אינו מכיר.
והפרט שחשוב במיוחד למי שלומד את הספר ולא רק קורא עליו: שבעת התרשימים. במהדורת 1521 הם הורכבו מאותיות של בית הדפוס, כל אות מייצגת תפקיד של חייל, והם נדחסו כולם אל סוף הכרך, רחוק מן הדיון שהם מאיירים. במהדורה החדשה הם צוירו מחדש, וכל אחד מהם עומד במקום שבו הדיון עליו נמצא. בספר שחצי מן הטיעון שלו הוא מבנים של שורות ומרחקים ביניהן, זה ההבדל בין טקסט שאפשר לעקוב אחריו ובין טקסט שאי אפשר.
הספר נמסר כקובץ PDF לכתובת דוא"ל, 39 שקלים, ואפשר לבקש גם EPUB. בעמוד הספר יש טעימה חופשית להורדה, שמכסה את כל הספר הראשון, ואפשר לראות בה את העברית ואת מערך ההערות לפני שמחליטים.
מה יש בו בכלל
בשורה אחת: "על אמנות המלחמה" הוא דיאלוג בשבעה ספרים, שבו מקיאוולי טוען שעיר שרוצה להישאר חופשית חייבת להקים, לחמש ולאמן חיל משלה, ושאין דבר מסוכן לה יותר מצבא שאינו שלה.
שלושה דברים ששווה לדעת עליו לפני שנכנסים:
זה החיבור המדיני וההיסטורי היחיד של מקיאוולי שראה דפוס בחייו. הוא יצא בפירנצה באוגוסט 1521. "הנסיך" יצא ב-1532, חמש שנים לאחר מותו.
הוא נכתב מתוך כישלון ממשי. מקיאוולי עצמו הקים לפירנצה חיל מגויסים ב-1506, החיל נטל חלק בכיבוש פיזה ב-1509, ובאוגוסט 1512 עמד בפראטו מול כוח עדיף ממנו בהרבה. פראטו הובקעה, הרפובליקה נפלה, והוא הודח ממשרתו. את הספר כתב תשע שנים אחר כך, לא כדי לתרץ אלא כדי להראות מה היה צריך לעשות אחרת.
והוא קונקרטי להפליא. את מי מגייסים ובאיזה גיל, במה מחמשים אותו, כמה אמות מפרידות בין שורה לשורה, איך הופכים טור צעידה למערך קרב בלי שיתפרק, מה עושים כשהאויב מגיע מן האגף, איך בונים מחנה לילה שאפשר להגן עליו, ולמה פקודה בשדה נמסרת בכלי נגינה ולא בקול.
איפה זה נוגע ללימודים כאן
הנושא של הספר, יחסי צבא וחברה ומחשבה צבאית, הוא נושא שיש לו בית בבר-אילן בכמה מקומות בבת אחת.
במחלקה להיסטוריה כללית פועלת מגמת היסטוריה צבאית, ובה הרצאת חובה בהיסטוריה ותיאוריה צבאית וסמינרים על שינוי והמשכיות בתופעת המלחמה. במחלקה למדעי המדינה יש תואר שני בלימודי צבא וביטחון, ובו בין השאר הקורס "סוגיות במחשבה צבאית" והסמינר "צבא וחברה בישראל: תיאוריות וסוגיות מעשיות". ובמחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה נלמד הסמסטר הקורס "כל הארץ חזית: היבטי אזרחות וצבא בארגון ההגנה, 1920 עד 1948", שהשאלה שבו, מה היחס בין אזרחות ובין נשיאת נשק, היא השאלה של מקיאוולי בלבוש אחר לגמרי.
ובמחלקה להיסטוריה כללית נפתח הסמסטר קורס בשם "בצילו של מקיאוולי: 'טובת המדינה' ולידת המדינה המודרנית", 18-3209, של פרופ' דב סטוצ'ינסקי, והוא נחשב גם למגמה הצבאית. מי שיושב באחד מאלה ייתקל בשם הזה, וכעת יש גם מה לקרוא.
שימו לב לבלבול הנפוץ
"אמנות המלחמה" הוא גם שמו של ספרו של סון דזה, הסיני, שתורגם לעברית כמה פעמים ונמכר בהרבה יותר עותקים. שני הספרים אינם קשורים זה לזה ואין ביניהם שום קו. בחיפוש בקטלוג או בחנות, הדרך היחידה להבחין ביניהם היא לפי שם המחבר.
שתי נקודות נוספות על מקיאוולי בעברית, למי שרוצה את ההקשר: יש ערך על ניקולו מקיאוולי, ויש ערך על מקיאווליזם, שבו מוסבר למה המשפט שמייחסים לו יותר מכל אינו מופיע באף אחד מכתביו.