ולהאוזן בעברית: הטקסט שמתווכחים איתו בלי לקרוא אותו

בשלב מסוים בלימודים, בקורס בתנ"ך, בלימודי יסוד ביהדות או בשיעור על תולדות הפרשנות, אתה פוגש את השם ביקורת המקרא. אם ממשיכים צעד אחד פנימה מגיעים להשערת התעודות, ואם ממשיכים עוד צעד מגיעים לשם של אדם אחד: יוליוס ולהאוזן. ומכאן, כמעט תמיד, מה שאתה קורא עליו הוא סיכום, שקופית, או טיעון שמתווכח איתו.

הפוסט הזה מסביר מי הוא היה, מה בדיוק טען ובאיזה מהחיבורים שלו, ומה השתנה עכשיו כשהחיבור הטכני שלו קיים לראשונה בעברית.

מי היה ולהאוזן

ולהאוזן נולד ב-1844 בהמלן שבגרמניה, בן לכומר פרוטסטנטי, ולמד תיאולוגיה בגטינגן. זה פרט שכדאי להחזיק: האיש שייזכר כמי שפירק את התורה לשכבות הגיע אליה מתוך אמונה ומתוך בית של כתבי קודש, ולא מתוך התנגדות לה.

ב-1882, אחרי שספרו הגדול עורר סערה, הוא כתב למשרד החינוך הפרוסי וביקש לעזוב את הקתדרה לתיאולוגיה בגרייפסוואלד. הנימוק שנתן היה שתפקידו המעשי הוא להכשיר כמרים לכנסייה, ושאת התפקיד הזה הוא אינו ממלא אלא עושה את ההפך. הוא עבר לפקולטה לשפות שמיות, ומשם לגטינגן, ושם מת ב-1918. הסיפור המלא נמצא בפוסט על יוליוס ולהאוזן.

שני חיבורים שונים, ולא אותה טענה

וכאן ההבחנה שחסרה כמעט בכל סיכום, והיא זו שמשנה את הדיון.

החיבור המפורסם הוא פרולגומנה לתולדות ישראל מ-1878. שם ולהאוזן מסדר את מקורות התורה בסדר כרונולוגי ובונה מהם סיפור היסטורי של התפתחות דת ישראל. הטענה שהרעישה היא שהמקור הכוהני, זה שעוסק במשכן ובקורבנות ובסדרי הטומאה והטהרה, הוא המאוחר שבמקורות ולא הקדום שבהם, ומכאן שהפולחן המסודר אינו נקודת המוצא של דת ישראל אלא תוצר מאוחר שלה. זו טענה היסטורית ותיאולוגית, והיא זו שעליה נשבר הוויכוח.

החיבור השני הוא חיבורם של התורה ונביאים ראשונים, והוא בית המלאכה. אין בו סיפור היסטורי גדול ואין בו כמעט הכרעות על דת. יש בו קריאה צמודה, פסוק אחר פסוק, שמראה איפה עובר התפר בין שכבה לשכבה ולמה. הוא נולד כסדרת מאמרים ב-1876 ו-1877, כונס לספר ב-1885, והגיע לצורתו המורחבת במהדורה השלישית שיצאה בברלין ב-1899.

ההבחנה הזאת מעשית ולא אקדמית, מפני ששני החיבורים נבחנים בכלים שונים. את הטענה ההיסטורית אפשר לדחות מטעמים של ראיות, של מתודה או של אמונה. את הניתוח הפילולוגי אפשר לבדוק רק מול הטקסט: או שהנוסחאות חוזרות כפי שהוא אומר, או שלא. על ההבדל בין השניים אפשר לקרוא עוד במה זה השערת התעודות.

איך נראית העבודה שלו מבפנים

דוגמה אחת מספרת את הסיפור. בניתוח טבלת העמים שבבראשית י ולהאוזן מצביע על כך שמקור אחד נוקט בעקביות את הנוסחה "ובני" ואילו האחר נוקט את הפועל "ילד". רק אחרי שהוא מראה את ההתפלגות הלשונית הוא מוסיף סתירה עניינית, ורק אז מסיק. מי שרוצה לחלוק עליו צריך להתמודד עם הפרטים האלה ולא עם המסקנה.

פרט שמפתיע גם את מי שלמד את הנושא: ולהאוזן עצמו לא סימן את המקור הכוהני באות P. הוא השתמש באות Q, קיצור של שם שהוא עצמו הציע לשכבה הזאת. הסימון P השתרש אחריו. גם המונח "השערת התעודות" לא היה בשימושו. על השכבה עצמה אפשר לקרוא במה זה המקור הכוהני.

החלק השני של החיבור, שכמעט אינו נזכר בעברית, אינו עוסק בתורה בכלל אלא בשופטים, ברות, בשמואל ובמלכים.

למה זה נוגע דווקא לסטודנט בבר-אילן

במחלקה לתנ"ך ביקורת המקרא אינה נושא שמדלגים עליו והיא גם אינה נלמדת כאמת שאין עליה עוררין. בקורס על ספר בראשית, למשל, הסתירות שבין שני סיפורי הבריאה נלמדות דרך שלוש גישות במקביל: גישת חז"ל, ביקורת המקרא, והניתוח הספרותי המודרני. בתוך המחלקה יש גם מי שעוסק בשאלה הזאת ישירות, ובראשם הרב פרופ' יהושע ברמן, שחיבורו העברי אני מאמין עוסק בביקורת המקרא, באמת ההיסטורית ובי"ג עיקרי האמונה. ובמסורת האקדמית הדתית הרחבה יותר נמצאת שיטת הבחינות של הרב מרדכי ברויאר, שמקבלת את התצפיות הטקסטואליות ודוחה את המסקנה ההיסטורית שנבנתה עליהן.

כל אחת מהעמדות האלה היא עמדה מלומדת, והמשותף לכולן הוא שהן מתייחסות לטיעון. וכאן נמצאת הנקודה המעשית: טיעון נגד סיכום הוא טיעון חלש. מי שכותב עבודה שחולקת על חלוקת המקורות, או שמנתח את הפרשנות שמאחוריה, היה עד עכשיו תלוי בתיאור של ולהאוזן בספרי מבוא ובמאמרים שמצטטים אותו. הטקסט שבו הוא עושה את העבודה עצמה לא היה קיים בעברית.

צד נוסף שראוי לדעת עליו: בכתביו של ולהאוזן מופיעות אמירות על היהדות שלאחר הגלות כעל שלב של התאבנות ושל אובדן החיות הדתית. האמירות האלה נשמעות היום רע, והן נשמעו רע גם אז. חוקרים יהודים בני זמנו הגיבו בחריפות, ושלמה שכטר הוא המוכר שבהם. מי שקורא במקור רואה גם את זה, ולא רק את מה שסיכום אוהד היה מראה לו.

מה מצפה למי שפותח את הספר

כדאי לדעת מראש שזה לא ספר קריאה. חיבורם של התורה ונביאים ראשונים הוא 252 עמודים של ניתוח צמוד, והדרך הנכונה להשתמש בו היא כספר עזר: לפתוח בפרק שאתה עובד עליו ולראות מה הוא עושה בו. המהדורה היא PDF ו-EPUB במחיר 39 שקלים, ולכן אפשר לחפש בה פסוק או מונח. זה התרגום העברי הראשון של החיבור, 127 שנים אחרי המהדורה השלישית, והפעם הראשונה שהוא מופיע באותה שפה שבה כתוב הטקסט שהוא מנתח.

בביבליוגרפיה כדאי לציין שמדובר בתרגום ולציין את המהדורה שממנה הוא נעשה, בדיוק כמו בכל מקור מתורגם. התבניות נמצאות במדריך לכתיבה אקדמית בעברית לפי APA.

שורה תחתונה

ולהאוזן אינו נקודת ההסכמה של המחקר. ההסכמה הרחבה של אמצע המאה ה-20 התפוררה, ויש היום אסכולות שחולקות על כמעט כל רכיב בטענה שלו. מה שהוא כן נשאר הוא נקודת הייחוס שכמעט כל עמדה בחקר המקרא מגדירה את עצמה ביחס אליה, בהסכמה או בהתנגדות.

ולכן, אם הוא ממילא מופיע בחומר שאתה לומד, שווה לדעת שאפשר עכשיו לקרוא את מה שהוא עצמו כתב, ולא רק את מה שכותבים עליו. גם מי שמגיע אל הטקסט כדי לחלוק עליו יוצא מהקריאה הזאת עם טיעון טוב יותר.