"אמיל" ברשימת הקריאה שלכם: מה הסילבוס מבקש, ומה נמצא בעמודים שהוא מדלג עליהם

בקורס "נושאים נבחרים בפילוסופיה של החינוך" (77-105) בפקולטה לחינוך, אצל ד"ר אלי הולצר, מופיע ברשימת הקריאה ספר אחד שאי אפשר לקרוא בדיאגונל בלילה שלפני: "אמיל, או על החינוך" של ז'אן-ז'אק רוסו. הוא נקרא בשיעור על הפילוסופיה של העת החדשה, יחד עם קאנט, והסילבוס מבקש להביא עותק לכיתה.

אם אתם מגיעים לשיעור הזה, שווה לדעת מה בדיוק מבקשים מכם לקרוא, ולא פחות מכך מה נמצא בעמודים שלא ביקשו.

מה הסילבוס מקצה בפועל

ההפניה בסילבוס היא למהדורת מאגנס, ירושלים, תש"ע, והקריאה אינה הספר כולו. מוקצים פתח הדבר, קטע מהספר הראשון, ועוד סדרה של קטעים קצרים לאורך המהדורה. בסך הכול מדובר בכארבעים וחמישה עמודים מתוך מהדורה בת 814 עמודים.

זו אינה קמצנות של המרצה אלא ההתנהלות הרגילה מול חיבור בגודל כזה. אמיל אינו מאמר ואינו פרק, הוא ספר בן חמישה חלקים שמלווה ילד בדיוני מהלידה ועד הנישואים, ואף קורס אינו יכול להקצות אותו במלואו.

מה יש בקטעים שכן מוקצים

הקטעים הפותחים הם הלב התיאורטי. רוסו מתחיל במשפט הידוע ביותר שלו, שלפיו הכול טוב כשהוא יוצא מידי יוצר הדברים והכול מתנוון בידי האדם, ומיד בונה עליו טענה: כל אדם מתעצב בידי שלושה מיני מורים, הטבע, הדברים והאדם. חינוך הטבע אינו בשליטתנו כלל, חינוך הדברים רק חלקית, ורק חינוך האדם בידינו. אם שלושת אלה מושכים לכיוונים נוגדים, הוא כותב, התלמיד לא יהיה מעולם בהסכמה עם עצמו.

משם הוא עובר לשאלה שחוזרת בכל מבחן בקורס: האם מחנכים אדם או אזרח. רוסו טוען שאי אפשר לעשות את שניהם בבת אחת, מביא כדוגמה את ספרטה ואת רומא, ומכריז שאת החינוך הציבורי צריך לחפש אצל אפלטון, שחיבורו הוא בעיניו החיבור היפה ביותר על חינוך שנכתב מעודו.

ויש גם קטעים גופניים מאוד: התקפה ארוכה על חיתול תינוקות, דרישה מאמהות להניק בעצמן, ותיאור של ילד שנתלה על מסמר כצרור סמרטוטים בזמן שהמינקת עסוקה. מי שבא לקורס עם ציפייה לטקסט מופשט מופתע מהר.

מה נמצא בעמודים שלא ביקשו

כאן מתחיל החלק שבגללו כדאי להחזיק את הספר עצמו ולא רק את הקטעים. בתוך הספר הרביעי משובץ פרק בשם "הצהרת האמונה של הכוהן מסבוייה". כומר כפרי מסביר לצעיר שהאמונה באל נשענת על הלב ועל המצפון, ולא על התגלות, על נסים או על סמכות ממסד דתי.

הפרק הזה הוא הסיבה המיידית לכך שהספר נאסר ונשרף בשנת צאתו, 1762, גם בפריז הקתולית וגם בז'נבה הפרוטסטנטית, ושרוסו נאלץ לברוח מצרפת. העובדה שהוא הצליח להרגיז את שני הצדדים בבת אחת היא בעצמה נתון מעניין: הוא לא שלל את האמונה, הוא שלל את הסמכות שמעליה.

אין טעם לרכך את זה ואין טעם להגזים בו. מי שלומד במוסד שיש בו מחלקות מלאות ביהדות ובמחשבת ישראל פוגש את הטיעון הזה בגרסאות רבות, ומכיר היטב גם את התשובות לו. הנקודה היחידה שאנחנו מציעים כאן היא שקריאה בפרק עצמו עדיפה על קריאה בסיכום שלו, וזה נכון גם למי שבא להסכים וגם למי שבא לחלוק.

החלק השני שאינו מוקצה בדרך כלל הוא הספר החמישי, שבו מופיעה סופי, כלתו לעתיד של אמיל. שם מופיעות עמדותיו של רוסו על חינוך נשים, והן ספגו ביקורת חריפה כבר בדורו ובדור שאחריו, בין השאר מצד מרי וולסטונקרפט. גם כאן, הטקסט עצמו חזק יותר מכל תקציר.

שלוש נקודות שכדאי לסמן לפני השיעור

הראשונה היא הדימוי של העוגן. רוסו שואל מה עושים כדי לגדל את האדם שהוא מתאר, ועונה שצריך הרבה מאוד כדי למנוע שייעשה דבר, ומסביר זאת כך: כשמפליגים נגד הרוח מתמרנים, אבל כשהים סוער ורוצים לעמוד במקום צריך להטיל עוגן. זו אינה פסיביות, זו עבודה.

השנייה היא ההגדרה של המטרה. "לחיות, זה המקצוע שאני רוצה ללמד אותו", הוא כותב, ומוסיף שהתלמיד שלו לא ייצא מידיו שופט, חייל או כוהן, אלא קודם כול אדם. כדאי להחזיק את המשפט הזה בראש כשקוראים אחר כך את קאנט.

השלישית היא הפער בין מה שרוסו דורש מהורים ובין מה שהוא עצמו עשה. הוא מסר את חמשת ילדיו לבית יתומים, וסיפר על כך בעצמו בווידוי. השאלה הזאת עולה כמעט בכל כיתה שבה הספר נלמד, ועדיף להגיע אליה מוכנים.

איזו מהדורה להחזיק

הסילבוס מפנה למהדורת מאגנס, וזו המהדורה שקל ביותר לעבוד מולה כשמחפשים את הקטעים לפי מספרי העמודים שברשימת הקריאה. אפשר להשיג אותה דרך הספרייה, וזו גם הדרך הזולה ביותר.

אם מה שאתם רוצים הוא פשוט לקרוא את הספר, בלי מבוא פרשני בן שמונים ושישה עמודים שקודם לו, יצא החודש תרגום עברי חדש מצרפתית: 413 עמודים, PDF או EPUB, 39 ₪, עם טעימה חופשית להורדה. שימו לב להבדל מעשי אחד: מספרי העמודים שונים לגמרי משל מאגנס. זו אינה סיבה להימנע ממנה בעבודה. הסילבוס מפנה למהדורה מסוימת מפני שזו המהדורה שהוא מכיר, ואין בכך חובה להשתמש דווקא בה. מה שנדרש הוא לציין בבירור בביבליוגרפיה באיזו מהדורה השתמשתם, ולהפנות למספרי העמודים שלה בעקביות.

על ציטוט והפניות בעבודות בעברית כתבנו בנפרד במדריך הכתיבה האקדמית.