עושר העמים אינו ספר כלכלה: מה באמת כתוב בחמשת הספרים

אתה כותב עבודה על שווקים, על רגולציה או על תולדות המחשבה הכלכלית, ובשלב מסוים אתה מצטט את אדם סמית. סביר להניח שהציטוט שאתה מצטט הוא שלוש מילים, ושהוא הגיע אליך משקופית, מספר לימוד או ממאמר שמצטט אותו. זה לא פסול, וזה גם מה שכולם עושים.

הפוסט הזה מראה מה באמת יש בעושר העמים, ולמה ההנחה שמדובר בספר כלכלה מטעה לא רק מבחינה היסטורית אלא גם מבחינה פרקטית, כשהיא מגיעה לעבודה שלך.

חמישה ספרים, ושניים מהם הם "כלכלה"

עושר העמים הוא חיבור אחד שמחולק לחמישה ספרים ו-33 פרקים, 627 עמודים בתרגום העברי המלא. העבודה עליו נמשכה כתריסר שנים והוא ראה אור ב-9 במרס 1776. החלוקה הפנימית שלו מגלה מיד שהוא אינו מה שהשם "אבי הכלכלה" מבטיח.

הספר	מה יש בו	למה היינו קוראים לזה היום
א	חלוקת העבודה, הכסף, מחירי סחורות, שכר, רווח ורנטה	תורה כלכלית
ב	טבעו של ההון, הצטברותו, ריבית, עבודה פרודוקטיבית	תורה כלכלית
ג	התפתחות העושר בארצות שונות, יחסי עיר וכפר, עליית העיירות	היסטוריה כלכלית
ד	המרקנטיליזם, מכסים ואיסורי ייבוא, פרמיות, הסכמי סחר, המושבות, הפיזיוקרטים	כלכלה פוליטית וביקורת מדיניות
ה	הוצאות המדינה: הגנה, משפט, עבודות ציבוריות וחינוך, מסים, החוב הלאומי	מדיניות ציבורית ומיסוי

כלומר שני ספרים מתוך חמישה הם מה שמלמדים בקורס מבוא לכלכלה. השלושה הנותרים הם היסטוריה, ויכוח מדיניות וטיעון מוסרי, והם יותר ממחצית החיבור.

איפה נגמרת התורה ומתחילה המדיניות

הספר הרביעי הוא התקפה שיטתית על המרקנטיליזם: למה מכסים ואיסורי ייבוא מזיקים, מי בדיוק מרוויח מהם, מה הבעיה בזיכיונות בלעדיים ובחברות מונופול, ואיך נראית מערכת המושבות. סמית אינו מנתח שם שווקים בהפשטה, הוא מתווכח עם חקיקה שהייתה בתוקף בזמנו ומצביע על מי ניסח אותה.

הספר החמישי עובר לצד ההוצאה של המדינה, ושם נמצאות העמדות שמפתיעות את מי שמכיר רק את הסיסמה: מה ראוי שהציבור יממן, מה סמית אומר על חינוך ציבורי ועל עבודות ציבוריות, אילו מסים הוא מעדיף ומדוע, ומה דעתו על החוב הלאומי.

הביטוי שמופיע פעם אחת

"היד הנעלמה", הביטוי שסמית מזוהה איתו כמעט לבדו, מופיע בחיבור פעם אחת בלבד, בפרק השני של הספר הרביעי. ההקשר שלו צר: סמית דן שם בשאלה למה סוחר מעדיף להשקיע בארצו שלו ולא בחוץ, ומשיב שהסוחר עושה זאת מחישוב של ביטחון ורווח, ובכך מקדם בלי כוונה תוצאה שמועילה לכלל. המשפט נכתב בתוך דיון על הגבלות ייבוא, ולא כהצהרת אמונה על כוחות השוק.

מה היה בעברית עד עכשיו

וכאן נמצאת הסיבה המעשית לכך שהתמונה המעוותת החזיקה כל כך הרבה זמן. התרגום העברי שהיה זמין עד השנה, זה של מוסד ביאליק בתרגומם של יריב עיטם ושמשון ענבל, מכיל את הספרים א-ג בלבד. כלומר הקורא העברי קיבל בדיוק את שני ספרי התורה הכלכלית ואת ספר ההיסטוריה, ולא קיבל אף אחד משני הספרים שבהם סמית עובר למדיניות. גם הביטוי המצוטט ביותר בספר נפל מחוץ לתרגום.

לאחרונה ראה אור תרגום עברי מלא של עושר העמים, ובו כל חמשת הספרים. המהדורה היא PDF ו-EPUB במחיר 39 שקלים, מה שאומר גם שאפשר לחפש בה ביטוי במקום לחפש אותו באינדקס.

שלוש טעויות שמגיעות לעבודות

"סמית טען שאנוכיות היא דבר טוב." הטיעון שלו צר יותר: אדם הפועל לטובת עצמו מקדם לפעמים תוצאה ציבורית שלא התכוון אליה. סמית גם לא כתב רק את עושר העמים. ספרו הראשון, תורת הרגשות המוסריים מ-1759, עוסק כולו בשאלה איך בני אדם שופטים את מעשיהם ואת מעשי זולתם, ובמרכזו רעיון הסימפתיה והמשקיף הבלתי משוחד. הוא המשיך לתקן אותו עד המהדורה השישית שיצאה בשנת מותו, 1790, כלומר ארבע עשרה שנים אחרי עושר העמים. מי שמציג את שני הספרים כשתי תקופות בחייו מספר סיפור שלא קרה.

"סמית התנגד לכל התערבות של המדינה." הספר החמישי הוא בדיוק המקום שבו הוא דן בהוצאה הציבורית הראויה. מי שמסתמך על סמית בעבודה על מדיניות ציבורית בלי לקרוא את הספר החמישי מסתמך על חצי מקור.

"הספר עוסק במכניזם המחירים." הפרק הראשון עוסק בחלוקת העבודה, והדוגמה המפורסמת שבו היא מפעל סיכות. מה שסמית מחפש שם הוא מקור הפריון. הספר גם מלא בהתקפות על מונופולים ועל חקיקה שנכתבה לטובת סוחרים, ויש בו משפט מפורש שלפיו חברה שרוב חבריה עניים ואומללים אינה יכולה להיחשב משגשגת.

ואם אין זמן לקרוא 627 עמודים

אף אחד לא מצפה ממך לקרוא את כל החיבור בשביל עבודה אחת, וגם אין בזה צורך. החלוקה לספרים ולפרקים עושה את העבודה, ולכן שווה לדעת לאן ללכת לפי סוג הטיעון שאתה צריך.

• חלוקת העבודה והפריון: שלושת הפרקים הראשונים של הספר הראשון.
• מחירים, שכר ורווח: המשך הספר הראשון.
• הון, חיסכון והשקעה: הספר השני.
• סחר חופשי, מכסים ומונופולים: הספר הרביעי, ושם גם המקום היחיד שבו כתוב "היד הנעלמה".
• המושבות: בהמשך הספר הרביעי.
• מיסוי, חינוך ציבורי וחוב לאומי: הספר החמישי.

אם העבודה שלך בכלל לא על כלכלה אלא על פילוסופיה מוסרית, הספר שאתה צריך הוא תורת הרגשות המוסריים ולא זה.

איך מצטטים את זה נכון

שתי נקודות שחוסכות הערה של בודק.

• לציין איזו מהדורה ביד. שתי המהדורות העבריות אינן מכילות את אותו טקסט, ולכן הפניה לפרק מהספר הרביעי שמוצגת כאילו נלקחה ממהדורת הספרים א-ג היא שגיאה בדוקה. התבניות המדויקות למקור מתורגם נמצאות במדריך לכתיבה אקדמית בעברית לפי APA.
• לא לצטט מיד שנייה כשאפשר אחרת. הציטוטים הנפוצים מסמית עברו דרך כל כך הרבה ידיים שהם התגלגלו לעמדה שהוא עצמו לא מחזיק בה. את המקור האנגלי אפשר למצוא גם דרך הספרייה הדיגיטלית, והוא נחלת הכלל.

שורה תחתונה

עושר העמים אינו ספר כלכלה אלא חיבור על כלכלה מדינית, שבתוכו שני ספרים של תורה כלכלית. מי שמצטט ממנו שלוש מילים מצטט ממנו שלוש מילים, ולא ממנו. עכשיו, בפעם הראשונה, אפשר לקרוא את כולו בעברית ולבדוק מה כתוב שם באמת.

ועל האדם שכתב את זה, הפרופסור המפוזר שסיים את חייו כנציב מכס, אפשר לקרוא בפוסט על אדם סמית.